לא יודעים אל תגעו – לא למבצע החיסון הארצי עם נגיף חי של פוליו/ מרדכי קטן

״יש חור בדלי, תביטי נא יונה״. מכירים את השיר הזה? האינסטינקט הראשון זה לתקן. יש בעיה, אז מתקנים. זה נחמד כשזה דלי, מנותק מכל דבר. אבל גוף האדם והסביבה שאנחנו חיים בה אינה משהו שמתקנים בצורה כירורגית. רחוק מכך. ניסיון לתקן משהו אחד גם אם מבינים אותו לעומק אינו מספיק כי יש אקולוגיה שלמה המושפעת מאותו ניסיון. וכשקורה משהו רע, אנחנו אומרים שהוא אינו צפוי. זה לאו דווקא קשור למשהו שעשינו.

כך אם נגיף הפוליו החי במעיים עד שישה שבועות. הגוף יצליח להתמודד בעצמו עם הפוליו ב־95% מהמקרים1. ובשארית המקרים הנגיף עצמו לא יגרום למשהו משמעותי או לדבר שאינו הפיך. מבחינת המדע שיתוק בעקבות פוליו היא תאונה שאינה מוסברת2. במעיים יש שיווי משקל, זו מערכת אקולוגית, עם נגיפים אחרים שאינם מזיקים לגוף האדם, אורחים נורמאלים. אך מחקר בגרמניה באמצע שנות השישים גילה שהחיסון הפוגע בנגיף הפוליו גורם לא רק לעליה כבירה בנגיפים האחרים במעיים אלא גם לשינוי בהתנהגות שלהם והפיכה שלהם לפתוגנים, למזיקים לאדם3.

כלומר אם שיעור הפוליו הפראי בהודו כיום לא קיים לפי ארגון הבריאות העולמי, זאת אומרת שיש כמובן פוליו, פוליו הנגרם מהחיסון עצמו שעבר שינוי גנטי (VDPV). אם הפוליו הפראי נעלם, למה יש כל כך הרבה שיתוקים? דלקות קרום המוח ותופעות אחרות שאינן משויכות לפוליו? אולי כי מדובר במערכת סבוכה. כי נגיפים שהיה לגוף איתם סימביוזה הפכו לטפילים. אם מישהו היה שופך לדלי הזה עוד ועוד מים. הרי שאותו חור בדלי היה גאולה ולא אסון. מזכיר אגב את עליית חום הגוף שהורגת את נגיף הפוליו, אלא אם מתערבים ומנסים למנוע אותה.

אני טוען דבר פשוט. אין אנו מבינים את נגיף הפוליו. בטח ובטח שבמצב כזה אין לנסות להשפיע עליו ועל המערכת שהוא חי בה, המעיים בעיקר. מאמר מרכזי מסכם את הידע שלנו נכון לשנת 2012 על נגיף הפוליו4. הוא אומר שלמעשה אנחנו מבינים בצורה גרועה איך זה עוזר לנגיף להתפשט למערכת העצבים. עוד שאלות מהותיות נותרו ללא מענה כמו מהם תאי המטרה שבמעיים שהוא מדביק או מה המנגנונים והשיטה של ההתפשטות שלו.

ההבנה שלנו על הנגיף הן הבסיס להערכות שלנו. ואנחנו מתבססים על הערכות. כל המספרים היוצאים לציבור הן הערכות. נמצאו באזור 27 נשאים5, זאת הערכה בלבד כשאומרים שאלפים מסתובבים כיום עם הנגיף. ואותם 27 נשאים, זה נתון המתייחס במידה רבה לעבר כאמור. כיוון שסביר להניח שכיום הם כבר הפסיקו להיות נשאים. אגב כשנאמר שהיו 350 אלף חולי פוליו לפני שני עשורים לערך וכיום קרוב לכלום, זאת הייתה ככל הנראה הערכה גסה. הנתון שקיים הוא 32,419. ארגון הבריאות העולמי טען שיש דיווח חסר, אז פשוט הכפיל את המספר הקיים פי עשרה ויותר6. מספרים עגולים הם תמיד חשודים. ולגבי הירידה החדה בחולי פוליו, יש לזכור כי בעזרת אבחנה מדוקדקת יותר אפשר לעמוד על הנתונים טוב יותר, מכאן הנתון המקורי היה בעצמו מוטה, כמו שחשבו, רק בשינוי מהותי הוא היה מוטה למעלה ולא למטה. לכל הפחות אין כאן מקום להשוואה הגונה בין שני המספרים האלו.

מה היה מצב המדע בזמן שהחלו ניסויים בברית המועצות עם חיסון פוליו חי המוחלש ב־50%(OPV)? כמה שנים לפני שקיבל רישיון בארצות הברית, רק אז התפרסם דו״ח שקבע שסיגריות שנתפסו כבריאות לעור ולגוף דווקא מסוכנות7. פתאום הקונצנזוס זז הצידה. אך צריך להבין שכיום הקונצנזוס נטוע יותר מאשר בעבר ביעילות ובבטיחות של חיסון שקיבל רישיון לפני חצי מאה בדיוק, 1963.

אפרופו סיגריות. שרת הבריאות מדברת על ערבות הדדית. רוצים לחסן כמיליון ילדים, ולכך צריך להוסיף שיעור הדבקה של הנגיף של החיסון עצמו של 1% לפחות. ואני שואל אם רוצים ערבות הדדית למען בריאות, למה להתחיל בחיסון עודף לפוליו עם נגיף חי? אולי סיגריות מסוכנות יותר לבריאותנו? בוא נאסור כחלק מערבות הדדית עישון סיגריות ליד ילדים, ובכלל ליד לא מעשנים, לא ליד ספות ושטיחים הסופגים את הרעלים. ערבות הדדית. בקיצור נטפלים לפוליו המסכן ולא לבעיות רציניות.

מבקשים מאיתנו, פוטנציאלית מכל אזרחי ישראל היכולים להידבק מהנגיף החי המוחלש, מכולנו, לשים יד ביחד כדי שהדלי לא יטפטף. ובזמן שיד אחת עסוקה – זמן העבודה המבוזבז, הכסף על החיסונים, על יחסי הציבור לאויב המסוכן הזה במירכאות – הדלי מתמלא ומתמלא. ואולי המים שבו ישטפו את כולנו שעומדים מתחתיו. תחשבו על זה כשתשטפו ידיים 20 שניות בשירותים לפי ההנחיה של משרד הבריאות אחרי מתן החיסון בכל הארץ.

למאמרים נוספים בנושא פוליו ליחצו כאן.